היום הייתי בבית החולים (לא בגללי, יש לי איזה חברה שהיא שם היא עוברת בדיקות והכל אבל בינתיים הכל בסדר תודה לאל..)
קיצר היו שם כמה מקרים- אחד שהיה איתה באותו חדר ואחד בחדר הסמוך...
המקרה הראשון- שהיה בחדר הסמוך זה מקרה של ילדה, שהיא בגיל שלי, בשכבה שלי, בעיר שלי, בבית הספר שלידי...
קיצר הילדה הזאת היא אנורקסית ממש אז היא בבית החולים עכשיו ומכניסים לה אוכל ומזון עם איזה משהו מהאף...
המקרה השני הוא של ילדה שהייתה בחדר עם הילדה שביקרתי אותה- מציקים לה מלאא בפייסבוק ובוואטצאפ ובבית הספר- שהיא פשוט לקחה מלאא כדורים (17 כדורים- פשוט שמענו אותה מדברת עם אבא שלה, שהוא בכלל נוראי אבל על זה אני אדבר אחר כך...) קיצר היא לקחה את כל הכדורים האלה, כי היא לא יכלה לסבול את זה עוד, ועוד עם זה שהשנה של אמא שלה שמתה (אינלי מושג ממה..) ממש מתקרבת,היא לא יכלה לסבול את זה כבר...
אז היא לקחה את כל הכדורים האלה ופשוט התמוטטה בבית הספר אבל מזל שמצאו אותה מוקדם והיא חייה והכל...
עכשיו- עם שני המקרים האלה... זה פשוט הייתה לי הזדהות כל כךךך גדולה כמעט בכיתי עם הבנות האלה...
ועוד אחרי זה הילדה שאותה באתי לבקר, אמרה כזה יואו מה אין מי שיעזור להן? איך הן מגיעות למצב כזה? יואו מסכנות.. ואבא של זאת שניסתה להתאבד, לא היה לא ממש אכפת מזה, והיא פשוט לא הבינה איך לא אכפת לו...
אבל זה באמת עצבן אותי- כי אני סיפרתי לך!! אני סמכתי עלייך את היחידהה שסמכתי עליה וסיפרתי לה! ואת תקעת לי סכין בגב ולא היית מוכנה לשמוע ולעזור, זה לא עניין אותך, לא רצית להתעסק בזה בכלל...
אז איך את מתפלאת שזה קורה בכלל?!
זה קורה כי קשה לאנשים, קשה להם כל כך, והם לבד. אין להם עם מי לדבר. אז איך את מופתעת בכלל?!....
ועוד האבא של זאת שניסתה להתאבד... איכ הוא פשוט הגעיל אותי.
הוא מנסה לשכנע את הרופאים ללכת הוא אומר להם שזה כלום שזה סתם שטות, כשבאנו (אני ועוד כמה בנות) לבקר את חברה שלנו, הוא פשוט אמר לה- תראי כמה חברות באות לבקר אותה, רק אותך לא באים לבקר!...
יפה, אתה ממש עוזר!.. בגלל הילדים האלה היא ניסתה להתאבד, למה שיבואו לבקר?! ואתה בתור אבא, אמור לדאוג ולהיות שם, ולא לבאס אותה עוד יותר כי זה מזכיר לה בדיוק למה היא עשתה את זה מלכתחילה... לא להאמין, הוא פשוט מגעיל אותי!...
הוא אפילו שוכב על המיטה שלה והולך לישון ולא אכפת לווו בכלל מהבת שלו צריכה לשבת באי נוחות על כיסא המבקרים.
זה דוחה. איכ. רציתי כל כך לבוא ולהיות עם הילדה הזאת אבל פשוט לא יכולתי כי היה שם את האבא והוא היה מגרש אותי בטח הוא מרושע...
וחוץ מזה באתי לבקר את "החברה" שלי, ולתמוך בה שקשה לה, למרות שהיא לא הייתה שם כשאני הייתי צריכה וזה היה סתם פוגע עכשיו אם הייתי הולכת לילדה הזאת שאני בכלל לא מכירה....
טוב חפרתי לכם עכשיו סתם על דברים שעצבנו אותי שם, אבל הפואנטה מלכתחילה הייתה שאני לא רוצה למות... ושאני לא רוצה להיות מחוברת לצינורות בבית חולים כי אני רק עצמות...
ואני מנסה לעשות עם זה משהו, כדי שהמצב שלי יהיה טוב יותר, אבל אני פשוט לא יכולה...
בדקתי כמה קלוריות אני אמורה לאכול ביום- ואני אוכלת אלף פחות ואפילו יותר... (ואני לא מגזימה)
אפילו היום לדוגמא- השארתי את האוכל שלי לבית הספר בבית כדי שאני לא אתפתה ואוכל אותו...
וידעתי שאני הולכת לחברה שלי ישר אחרי בית הספר עד הערב- אבל בכל זאת לא לקחתי כסף כדי לא לקנות לי משהו לאכול אם אני רעבה, או לקנות בלת ברירה כי אני מבינה שפשוט זה לא טוב מה שאני עושה ואני חייבת לאכול...
זה ההחלטות הקטנות האלה שמשיפעות לי לא רק על שאר היום, אלא גם על שאר החיים ואז אני צריכה לסבול כי עשיתי כמה החלטות מפגרות כי אני יותר מידיי מטומטמת....
אז עכשיו הגעתי הביתה, ובלת בריריה אכלתי משהו ממש קטן כי במלא לא רציתי אבל הרגשתי שאני חייבת את זה, ואם לא לעצמי אז למי שחשוב לי....
אבל עכשיו אחרי המשהו הזה שאכלתי אני מרגישה כל כךךך רע עם עצמי, כאילו עשיתי טעות ענקית... יש לי בחילה ענקית אני מתאפקת לא ללכת להקיא...
אני משתגעת... אני לא יודעת מה לעשות עוד...
אני פשוט עושה החלטה שאני מצטערת עליה כל כך, אבל הקטע שגם אם אני עושה את ההפך אני גם ממשש מצטערת על זה אם לא יותר אפילו....
אוףףף נמאס לי מזה! קשה לי....
אני מרגישה שאני עומדת להתחרפן...
היום הייתי בבית החולים (לא בגללי, יש לי איזה חברה שהיא שם היא עוברת בדיקות והכל אבל בינתיים הכל בסדר תודה לאל..)
קיצר היו שם כמה מקרים- אחד שהיה איתה באותו חדר ואחד בחדר הסמוך...
המקרה הראשון- שהיה בחדר הסמוך זה מקרה של ילדה, שהיא בגיל שלי, בשכבה שלי, בעיר שלי, בבית הספר שלידי...
קיצר הילדה הזאת היא אנורקסית ממש אז היא בבית החולים עכשיו ומכניסים לה אוכל ומזון עם איזה משהו מהאף...
המקרה השני הוא של ילדה שהייתה בחדר עם הילדה שביקרתי אותה- מציקים לה מלאא בפייסבוק ובוואטצאפ ובבית הספר- שהיא פשוט לקחה מלאא כדורים (17 כדורים- פשוט שמענו אותה מדברת עם אבא שלה, שהוא בכלל נוראי אבל על זה אני אדבר אחר כך...) קיצר היא לקחה את כל הכדורים האלה, כי היא לא יכלה לסבול את זה עוד, ועוד עם זה שהשנה של אמא שלה שמתה (אינלי מושג ממה..) ממש מתקרבת,היא לא יכלה לסבול את זה כבר...
אז היא לקחה את כל הכדורים האלה ופשוט התמוטטה בבית הספר אבל מזל שמצאו אותה מוקדם והיא חייה והכל...
עכשיו- עם שני המקרים האלה... זה פשוט הייתה לי הזדהות כל כךךך גדולה כמעט בכיתי עם הבנות האלה...
ועוד אחרי זה הילדה שאותה באתי לבקר, אמרה כזה יואו מה אין מי שיעזור להן? איך הן מגיעות למצב כזה? יואו מסכנות.. ואבא של זאת שניסתה להתאבד, לא היה לא ממש אכפת מזה, והיא פשוט לא הבינה איך לא אכפת לו...
אבל זה באמת עצבן אותי- כי אני סיפרתי לך!! אני סמכתי עלייך את היחידהה שסמכתי עליה וסיפרתי לה! ואת תקעת לי סכין בגב ולא היית מוכנה לשמוע ולעזור, זה לא עניין אותך, לא רצית להתעסק בזה בכלל...
אז איך את מתפלאת שזה קורה בכלל?!
זה קורה כי קשה לאנשים, קשה להם כל כך, והם לבד. אין להם עם מי לדבר. אז איך את מופתעת בכלל?!....
ועוד האבא של זאת שניסתה להתאבד... איכ הוא פשוט הגעיל אותי.
הוא מנסה לשכנע את הרופאים ללכת הוא אומר להם שזה כלום שזה סתם שטות, כשבאנו (אני ועוד כמה בנות) לבקר את חברה שלנו, הוא פשוט אמר לה- תראי כמה חברות באות לבקר אותה, רק אותך לא באים לבקר!...
יפה, אתה ממש עוזר!.. בגלל הילדים האלה היא ניסתה להתאבד, למה שיבואו לבקר?! ואתה בתור אבא, אמור לדאוג ולהיות שם, ולא לבאס אותה עוד יותר כי זה מזכיר לה בדיוק למה היא עשתה את זה מלכתחילה... לא להאמין, הוא פשוט מגעיל אותי!...
הוא אפילו שוכב על המיטה שלה והולך לישון ולא אכפת לווו בכלל מהבת שלו צריכה לשבת באי נוחות על כיסא המבקרים.
זה דוחה. איכ. רציתי כל כך לבוא ולהיות עם הילדה הזאת אבל פשוט לא יכולתי כי היה שם את האבא והוא היה מגרש אותי בטח הוא מרושע...
וחוץ מזה באתי לבקר את "החברה" שלי, ולתמוך בה שקשה לה, למרות שהיא לא הייתה שם כשאני הייתי צריכה וזה היה סתם פוגע עכשיו אם הייתי הולכת לילדה הזאת שאני בכלל לא מכירה....
טוב חפרתי לכם עכשיו סתם על דברים שעצבנו אותי שם, אבל הפואנטה מלכתחילה הייתה שאני לא רוצה למות... ושאני לא רוצה להיות מחוברת לצינורות בבית חולים כי אני רק עצמות...
ואני מנסה לעשות עם זה משהו, כדי שהמצב שלי יהיה טוב יותר, אבל אני פשוט לא יכולה...
בדקתי כמה קלוריות אני אמורה לאכול ביום- ואני אוכלת אלף פחות ואפילו יותר... (ואני לא מגזימה)
אפילו היום לדוגמא- השארתי את האוכל שלי לבית הספר בבית כדי שאני לא אתפתה ואוכל אותו...
וידעתי שאני הולכת לחברה שלי ישר אחרי בית הספר עד הערב- אבל בכל זאת לא לקחתי כסף כדי לא לקנות לי משהו לאכול אם אני רעבה, או לקנות בלת ברירה כי אני מבינה שפשוט זה לא טוב מה שאני עושה ואני חייבת לאכול...
זה ההחלטות הקטנות האלה שמשיפעות לי לא רק על שאר היום, אלא גם על שאר החיים ואז אני צריכה לסבול כי עשיתי כמה החלטות מפגרות כי אני יותר מידיי מטומטמת....
אז עכשיו הגעתי הביתה, ובלת בריריה אכלתי משהו ממש קטן כי במלא לא רציתי אבל הרגשתי שאני חייבת את זה, ואם לא לעצמי אז למי שחשוב לי....
אבל עכשיו אחרי המשהו הזה שאכלתי אני מרגישה כל כךךך רע עם עצמי, כאילו עשיתי טעות ענקית... יש לי בחילה ענקית אני מתאפקת לא ללכת להקיא...
אני משתגעת... אני לא יודעת מה לעשות עוד...
אני פשוט עושה החלטה שאני מצטערת עליה כל כך, אבל הקטע שגם אם אני עושה את ההפך אני גם ממשש מצטערת על זה אם לא יותר אפילו....
אוףףף נמאס לי מזה! קשה לי....