באמת שלא...
אני מרגישה אני עומדת להתפוצץ!...
ניסיתי למצוא כלכך הרבה סיבות למה להמשיך להילחם, להישאר בחיים, אבל אני פשוט כבר לא מצליחה למצוא!...
אני מנסה להסתכל על החצי המלא- אין חצי? אוקיי, אז שליש, רבע, חמישית, עשירית, משהו!... אפילו אם יש רק טיפה אחת שנשארה...
אפילו אם כל האנשים האלה הצליחו לקחת הכל, לשפוך על הרצפה, אני מנסה להאמין שאולי בכל זאת נשארה עוד טיפה אחת, אולי בלי שהם שמו לב...
כי אני צריכה אותה... להיאחז בה, להיתלות עליה, כדי לא למות...
אבל את האמת? אני כבר לא ממש בטוחה שיש עוד טיפה... אני מיואשת... נמאס לי מזה...
אין לי כלום...
טוב, ליתר דיוק יש לי... אבל אני לא רוצה בהם.. למה? כי אם זה היה דברים טובים ושמחים בכיף, הייתי לוקחת אותם שומרת עליהם לא משחררת לעולם, אבל הבעיה היא שיש לי רק דברים מבאסים ואני פשוט לא מסוגלת לשמוח יותר... פעם הייתי ילדה אופטימית, עכשיו לא משנה כמה אני רוצה ומנסה אני לא מצליחה... למה? כי אני לא מאמינה, בכלום... לא בי, לא בחיים שלי, בכללי, אני לא מאמינה שהמצב ישתנה מתישהו...
אני לא מנסה לעורר רחמים או לנסות להציג את עצמי מסכנה, באמת שלא, אני שונאת דברים כאלה...
אני באמת חושבת שרחמים עצמיים הם פתטיים... גם אם אתה מבואס, אין בעיה, תשתף, זה בסדר, אבל להגיד "החיים שלי הכי גרועים" "חסר לכם בעיות? בואו אליי יש לי מספיק תאמינו לי" וכל החרא הזה?... זה פשוט לא אני... אני לא מאלה שיגידו את מה שהם חושבים על עצמם, גם אם אני חושבת שאני שמנה, מכוערת, מטומטמת, אפס, לא מועילה, שהדבר היחיד שאני עושה בעולם הזה זה לבזבז אוויר לאנשים שמגיע להם ושעדיף לי כבר להיות מתה, אני לא אגיד את זה....
כן, אני יודעת שהרגע אמרתי את זה, אבל... אני פתאית, זה ידוע... אני יודעת שאני שונאת דברים כאלה- אז הנה עוד סיבה למה אני שונאת את עצמי...
אני יודעת שחלק אולי יחשבו שזה רק צומי, אבל לצערי זאת האמת...
אבל בחיים ה"אמיתיים" שלי? זאת אומרת... לא בבלוגר? אתם בחיים לא תראו אותי אומרת את הדברים האלה עליי, חושפת רגשות... בחיים לא.. למה? כי זה להפגין חולשה, ואני בחיים לא אעשה את זה. אני לא אתן להם עוד כלים נגדי, פשוט לא.
אני בחיים לא אחשוף את עצמי.
אני תמיד אפגין חוזק, בחיים לא חולשה, ולכן אני בחיים לא אשתף אנשים בכל הדברים האלה, אני פשוט לא כזאת.
טוב... סטיתי מהנושא לגמרי...
קיצר...
אני פשוט לא מצליחה למצוא עוד סיבות למה לא להקדים את המאוחר, ופשוט למות.
זה במלא עדיף... לכולם- לי, כי במלא לא נשאר לי כלום, איזה סיבה יש לי להישאר פה?... הרבה יותר טוב למעלה... טוב... זה מה שאומרים...
ולשאר האנשים בעולם... אממ.. לא קצת מיותר לומר את המובן מאילו?... הם יפתרו ממני ואתם יודעים מה זה אומר להיפתר ממני?
זה אומר להיפתר מכל כך הרבה בעיות.. .כל כך הרבה אי יעילות... פשוט כל כך הרבה דברים שלצערי לא הכי טובים...
ולמה אני חופרת כל כך על זה שלא נשאר לי כלום? אני אגיד לכם למה.
1. אף אחד לא אוהב אותי, פשוט אף אחד... גם אם זה לא מבחינת אהבה של בני זוג, אלא אהבה של מישהו שאכפת לו ממך ואתה חשוב לו, אהבה של חברים, ידידים, וואט אבר... פשוט אין לי... וכמו שהשיר אומר, "you're nobody 'till somebody loves you" - הנה, עוד הוכחה שאני כלום, פשוט אף אחד, ונכון שזה קשה, כואב... אבל זה נכון, מה לעשות, המציאות כואבת...
2. אני לא מועילה בשיט, לכלום, אני רק מזיקה ומאכזבת וטיפשה ונמאס לי שכולם יותר מוצלחים ממני...
ועזבו לימודים... מילא, זה הגיוני שלימודים יהיו קשים... אבל ידע כללי! אפילו ידע כללי! אני כל כך טיפשה... ואני יודעת, אני רוצה להרחיב ידע כללי אני צריכה לקרוא כתבות או לראות חדשות וכל זה, אבל הבעיה היא, שגם עם זה יש בעיה- לראות חדשות? אין לי זמן בשיטט אני יותר מידיי עסוקה בלחרוש ללימודים ואז לקבל חרא ציונים...
לגבי לקרוא כתבות או חדשות וכל זה?..
זה כבר קצת יותר מסובך... אני ולקרוא... בואו נגיד לא החברים הכי טובים... עזבו את זה שאני קוראת ממש לאט ויש לי בעיות קשב וריכוז ממשששש גדולות ככה שאני צריכה לקרוא כל דבר 1000000000000 פעמים עד שאני קולטת מה רשום שם...
אני גם מתבלבלת במילים... זאת אומרת.. אני יכולה לראות מילה ולקרוא אותה פשוט לא נכון... יש מילים שאני צריכה לקרוא ואני פשוט לא קולטת אותן אז אם אני קוראת בקול אז אני מתחילה לגמגם קצת (מה שהופך את זה לממששש מביך כל פעם שהמורה אומרת לי לקרוא)
אני הרבה פעמים מתבלבלת באותיות, כאילו... לא שאני לא יודעת את האותיות, אבל אני פשוט מתבלבלת... בעיקר באנגלית ובשפות שהן לא שפת האם שלי... חח...- לדוגמא, b ו d
וכל זה...
יש לי גם שגיאות כתיב, וזה דווקא אני לא יודעת למה יש לי, כי זה כבר לא קשור לזה שאני מטומטמת.... אני פשוט לא יודעת למה יש לי שגיאות כתיב, אני אפילו לא יודעת איך להסביר את זה זה כל כך מסובך...
שזה עוד סיבה למה אני גרועה בלימודים...
תחשבו גם איזה מביך זה אם אני עושה מבחן ופתאום ואני כותבת עם שגיאת כתיב?...
אני פשוט נמנעת מלכתוב את המילה הזאת, מחפשת מילה אחרת כי כבר ירדו עליי כל כך הרבה על זה שיש לי בעיה ואני כותבת עם שגיאות כתיב, אז מאז שעברתי בית ספר פשוט הסתרתי את זה ועכשיו חושבים שהאוצר מילים שלי קטן אבל לפחות שאין לי שגיאות כתיב (הוא באמת דל, אבל לא עד כדי כך... אבל לא משנה, אני אוהבת את המצב כמו שהוא... (?)....)
אפילו בדיבור יש לי בעיה! הדבר הכי בסיסי בעולם- אני לא מסוגלת לבטא רוב הזמן מילים ארוכות או מסובכות או כל זה... לוקח לי הרבהה זמן להצליח לומר אותן... אני פשוט נתקעת- פשוטו כמשמעו... אני חוזרת על אותו חלק (בדרך כלל התחלה של המילה) מלא פעמים ולא מצליחה להמשיך, וזה לא קשור לבעיית זיכרון שיש לי (אה לא סיפרתי לכם? אם כל זה לא הספיק יש לי גם בעיית זיכרון...)
נכון שזה פשוט כיף?
והרשימה עוד ארוכה.................. אבל חפרתי לכם הרבה יותר מידיי...
אני פשוט לא מועילה בכלום, אני הבן אדם הכי דפוק בעולם הזה, בדוק...
אני מביאה יותר נזק מאשר מועילה, אם בכלל...
אה כן, איך שכחתי, הבעיות עם המראה שלי והאופי שלי והבעיות אכילה וזה שאני חותכת את עצמי- הדבר הכי עיקרי בחיים שלי (לצערי) ושכחתי לספר אותו....
בגלל שאני שונאת את עצמי עד כדי כך ואת המראה שלי, אני פשוט התחלתי ללבוש בזמן האחרון שחור, שחור שחור.
כל כךךך הרבה שחור... זה מרזה...
למרות שאפילו זה לא יעזור לי- כלום לא יעזור לי אני בן אדם מסכן ועלוב ולא מגיע לי לחיות.
נמאס לי.
אחרי כל זה... למה לעזאזל אני כזאת מטומטמת ועדיין מנסה להמשיך להילחם ולהישאר בחיים, למרותת שאני לא מצליחה ויודעת שלעולם לא אצליח?! רק אלוהים יודע למה...
...');){kind=link}