|
|
אודות
אני בת 14.5
אוהבת לרקוד, לשיר, לשחק, לכתוב, לנגן...
התעללו בי המון, בעיקר מבחינה מילולית...
עכשיו, לאחר שעברתי בית ספר זה פחות, אבל נשארה לי צלקת ענקית...
שבגללה אני מפחדת לשתף דברים... דברים עליי בעיקר...
אפילו את הדברים הבסיסיים האלה עליי, של מה שאני אוהבת לעשות,
אף אחד לא יודע, כי אני מפחדת שישתמשו בזה נגדי, שוב.
מוזיקה, זה הדבר העיקרי בחיי,
המוזיקה, והזמרת דמי לובאטו, הצילו את חיי.
בנוסף אני כותבת כל מיני דברים, קטעים כאלה, כדי לבטא את עצמי והרגשות שלי, והחלטתי שאני רוצה גם לשתף את זה עם אנשים אחרים.
לכן פתחתי את הבלוג, מקווה שתאהבו ואולי אני גם אצליח אפילו לעזור לאנשים עם מה שאני כותבת :)
UNknown56115@gmail.com
אם אתם רוצים לדבר או משהו אני כאן !
תיהנו ! :)
|
שירים מעוררי השראה • Warrior- Demi Lovato • Who says- Selena Gomez • Skyscraper-Demi Lovato • Fu**ing perfect- Pink • Don't forget- Demi Lovato • Believe in me- Demi Lovato |
ילדים 
ילדים שהולכים ילדים שבאים מחפשים את הבית מקום מבטחים ואני בת אדם עוד ילדה שמנסה למצוא את הייחוד את המקום שלה |
thank you. I hate you. 
so hart so scared I'm afraid I'm alone.. It's cold am I gonna die? where am I? I want to leave! but how?... no, no! here they come please, please, don't! I'm still young, I wanna live! but except their laughing they sayed nothing. it's only the knife that I could see and from then nothing was clear. so tank you, bully, for destroid my life every day for laughing of me every day for hate me every day for kill me every day thank you, from the one you destroid. thank you, I wish you die. |
קטעים קצרים שכתבתי (; 
זה כמה דברים שכתבתי ממש ממזמן ורציתי לשתף אתכם... (; * אני כואבת, וצורחת בשקט אל הדממה הרועשת והסוערת... * למה אנשים מסתכלים תמיד על היופי, ולא על האופי? על הבחוץ ולא על הבפנים? על הקליפה ולא על הגרעין?... * להכיר בן אדם, זה לא לראות אותו ברחוב ולדעת את שמו... להכיר בן אדם, זה לדעת להוריד ממנו את כל המסכות, את כל השכבות והמחסומים, ולהיכנס ללב שלו... לדעת מי הוא באמת... * לא משנה לאיזה רמה תגיע, וכמה רחוק תלך, לאחרים זה בחיים לא יספיק, כי הם אומרים, שאם הוא הגיע עד לכאן, הוא יכול יותר. הם לא חושבים לרגע שהציפיות הן גבוהות מידיי ובמקום לעזור לעלות עוד למעלה הן יכולות גם לייאש ולדרדר. * כשאומרים לכם להקשיב גם לאחרים ולא רק לעצמך, זה לא אומר רק לשמוע אותם... זה אומר גם להבין אותם... * כשאנשים משקרים, הם בעצם מנסים עוד ניסיון כושל לשכנע את עצמם ולהאמין שהאמת שלהם היא שקר... * הכי קל זה להסתתר, ליצור לעצמך מציאות מדומה... אז זהו... זה בינתיים מה שרציתי לשתף... אולי מהמשך יהיה עוד... :) מקווה שנהניתם (; |
|
|
די אני נכנעת..אם במלא אין פתרון,למה לי להילחם? | | בחיים לא חשבתי שזה יקרה...
בחיים לא חשבתי שאני אהיה במלחמה,
נגד אוכל...
כמה שזה נשמע מוזר,
וכמה שזה מרגיש מוזר,
זה נכון...
הוא החבר הכי טוב והאויב הכי גדול...
הוא מה שמנחם כשאת עצובה
ומה שגורם לך אחר כך להיות חולה, להקיא, לצום...
הוא מה שגורם לך להרגיש רע עם עצמך, לפגוע בעצמך, לשנוא את עצמך...
אך הוא גם היחיד ששם כשאת סובלת ועושה את כל הדברים האלה...
זה כמו מבוך בלי יציאה,
שאלה בלי תשובה,
חידה ללא פתרון...
בחיים לא חשבתי שאני אשנא לאכול, ובאותו הזמן אוהב...
בחיים לא חשבתי שיכאב לי יותר לאכול אחרי שלא אכלתי כל כך הרבה זמן,
מאשר הרעב הגדול הזה כשאתה לא אוכל ימים ודוקר לך את הבטן...
בחיים לא חשבתי שאני אשנא את עצמי כל כך כי אני אוכלת, וכי אני לא אוכלת...
כי אני מקיאה אחרי האוכל ופוגעת בעצמי, או לא מקיאה ומשמינה...
כבר לא יודעת מה לעשות,
אולי זה סתם מבחן, לבדוק את קצה היכולת שלי, עד כמה אני חזקה, מתי אני אכנע, ואם אחזיק מעמד...
אולי זה סתם בדיחה רעה ומישהו שם למעלה צופה בי וצוחק...
אולי זה רק אני פשוט יותר מידי בעייתית, עושה מהכל סיפור, מכל נמלה פיל...
אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני שונאת כל מצב שקשור לזה,
אני רוצה לשקול 40, אבל יודעת שזה רע...
אני רוצה להרעיב את עצמי, אבל יודעת שאהיה אנורקסית,
אני רוצה להקיא אחרי כל ארוחה, אבל יודעת שאהיה בולמית,
אני רוצה פשוט לאכול כמו כל בן אדם רגיל בלי להרגיש כל כך שמנה וכל כך הרבה רגשות אשמה, אבל יודעת שזה לא יקרה לעולם...
אני כבר לא יודעת מה לעשות,
כל הדרכים חסומות,
מנסה להילחם בהכל,
לא לחלות,
להתעלם מהמחשבות,
אבל לא מצליחה...
וזה יוצא הדבר הכי רע:
לא מסוגלת לאכול 3 ארוחות ביום, אז אני אוכלת פחות, 1-2, וכלום חוץ מזה, אז אני לא מרעיבה את עצמי לגמרי, אבל זה פחות ממה שאמורים לאכול ביום...
אני מכריחה את עצמי לאכול את הארוחות האלה, ולכן יש פעמים שאני פשוט לא שולטת בזה כבר ומקיאה...
ובפעמים שאני לא מקיאה, אני שונאת את עצמי כל כך על זה שאכלתי והשמנתי, אז כדי להוציא את העצבים אני רק חותכת יותר ויותר...
פוגעת בעצמי יותר ויותר, אני פשוט שונאת את עצמי, שונאת את המצבים האלה, שונאת את כל זה....
היד שלי נראית כבר זוועה, ואני מפחדת על מה שיהיה בקיץ, כשכבר יהיה חם ואי אפשר ללבוש סווצ'ר...
אוף אני מיואשת, אין לי מושג כבר מה לעשות...
די... זהו... אני נכנעתי...
אני מוותרת, אינלי כבר כוח, הכנסתי את עצמי למבוך בלי יציאה, הדלתות נעולות, אני לכודה...
דיי, אין לי כבר כוח... מה שיהיה יהיה, נשאיר את זה כבר לזה שלמעלה להחליט.... |
|
|
|
|
 | זה פשוט מדהים! -ז"א הכתיבה שלך... אני כל כך מכירה את ההרגשה הזאת... את כל החתכים בעיות האכילה.. גם אני נכנעתי -ואמרו לי לא לוותר ... איבדתי תקווה .. אבל צריך למצוא אותה שוב וכשהיא תהיה אצלך אסור לאבד אותה.... |
|  | דבר ראשון... תודה! חח... דבר שני... אני מנסה לא להיכנע, אני מנסה למצוא אפילו טיפות של תקווה שישאירו אותי חזקה ואופטימית... אבל זה קשה... אני לא מצליחה ובמילא אין לי איך לצאת מזה, בכל דרך יש משהו אחר שאני מנסה להימנע ממנו... אני כבר פשוט לא יודעת מה לעשות... /: |
| | זה קשה .. אני יודעת זה מאוד קשה.. אבל את יכולה לעשות את זה את חזקה ומשהימה וכולם פה יודעים את זה! |
| | תודה את לא מבינה כמה זה חשוב ועוזר לי!... 3> |
| | את לא לכודה , הייתי במקום כזה . כשאת נכנסת לשם אין יציאה , זה נכון . אבל את יכולה לצאת לזה אם את מודעת למצב שלך . אני כשהייתי שם הארוחה שלי ביום הייתה חטיף אנרג'י וקפה בבוקר ואני פשוט סבלתי כל כך אבל הרצון שלי גבר על ההיגיון שלי ופשוט לא הפסקתי . עד שקלטתי שאני לא רוצה , לא רוצה לחיות ככה כי מה הטעם להרעיב את עצמך אם אני רק רוצה להיות עוד יותר רזה? אם אומרים לי שאני רזה ואני לא מאמינה בזה ? אם אני כל היום שקועה בדיכאון בגלל האנורקסיה והבולמיה ? פשוט הבנתי שזה לא שווה אותי ובטח שלא אותך , רוצה לצאת מזה את צריכה לבקש עזרה לבד את לא תצליחי . |
| | אני לא יכולה לבקש עזרה... אני לא יכולה שיגלו... זה יותר יזיק לי מיעזור לי ואני פשוט ארגיש כל כך אשמה ופגועה... בינתיים אני כן בסוג של התקדמות, כי אני אוכלת ארוחה או שתיים ביום שלפני זה היו ימים שלא אכלתי כלום חוץ מאיזה מלפפון או 2... אני חייבת להצליח לבד... |
| | פעם בכיתה סיפרו לנו את הסיפור תיבת פנדורה (מי שמכירה מכירה) ובסיפור יש בסוף כנפיים קטנות של תקווה .... וצריכים למצוא אותם בעולם האכזר שלנו אני מבינה מה עובר עלייך לי זה קטן כשמתעלמים מקללים מעליבים מרכלים ומה שלי עוזר זה תמיד לשתף את אמא .... היא תמיד עוזרת ותמיד בעדך לפעמים פשוט אני בוכה לידה והיא מבינה אותי הכתיבה שלך מרגשת ואני פשוט בוכה..... אני מקווה שהיה יותר טוב ♥♥♥ |
|
|
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
איידול- דמי לובאטו 
דמי לובאטו היא האיידול שלי, ואני אוהבת אותה כל כךךך כי בעזרת המוזיקה המדהימה שלה, והשירים המלאים ברגש והכל כך אמיתיים שהיא כותבת, היא מצילה מיליוני חיים של ילדים, ואני אחת מביניהם. בזכות זה שהיא כל כך פתוחה עם כל מה שהיא עברה, עם כל הקשיים והבריונות שחוותה, ועם זה שבכל זאת היא מצליחה להישאר חזקה ולעמוד כל יום על הרגליים, והיא הצליחה לעבור את כל זה כמו גדולה... היא מעוררת בי השראה, וכל הדברים האלה מחזיקים אותי בחיים כל יום מחדש. בנוסף לכך, היא אחת הזמרות המדהימותתת ששמעתי. הקול המעצים והגדול הזה שלה, שכל פעם שאני שומעת אותה שרה אני כולי צמרמורת... זה שהיא כל כך אמיתית, ולא צבועה... היא כל כך אכפתית, רגישה... והיא בחיים לא שוכחת את המעריצים שלה... היא לא לוקחת את כל הדברים האלה כמובן מאליו, ואפילו אם יש לה יום רע, או אין לה מצב רוח, היא עוצרת ומצטלמת/ חותמת למעריצים שמבקשים ממנה (את זה היא אמרה). לא לדבר על זה שהיא בן אדם מדהיםם היא אפילו הוציאה אוזניות שעליהן הראשי תיבות של השם שלה, ואת כל הכסף שהיא מקבלת היא תורמת לאנשים שצריכים את זה. היא מתנדבת באגודה, היא הוציאה ספר שבו היא מספרת על כל הקשיים שלה וכל מה שהיא חוותה כדי לעזור בזכות זה לאנשים שצריכים את העזרה הזו, אבל אין להם ממי לבקש. היא גם אמרה פעם על זה שהיא כל כך פתוחה עם הסיפור שלה, שהיא מעדיפה להקריב את החיים הפרטיים שלה אם זה יכול לעזור לאנשים, לא משנה מה המחיר של זה... בנוסף לכל הדברים האלה, ולזמרת המדהימהה שהיא, היא גם שחקנית מוכשרת, כותבת (הספר שלה), כותבת שירים, יש לה קו לקים משלה שהיא מייצרת עם חברת לקים גדולה שעוזרת לה, ועוד הרבה הרבה דברים.... אז בזכות ובגלל כל הדברים האלה, אני לובטיק, ואני גאה בזה ! :) ( כי אם כל הדברים האלה לא מספיקים, אני לא יודעת מה כן... (; ) |
|
|
;){kind=link}