עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני בת 14.5
אוהבת לרקוד, לשיר, לשחק, לכתוב, לנגן...
התעללו בי המון, בעיקר מבחינה מילולית...
עכשיו, לאחר שעברתי בית ספר זה פחות, אבל נשארה לי צלקת ענקית...
שבגללה אני מפחדת לשתף דברים... דברים עליי בעיקר...
אפילו את הדברים הבסיסיים האלה עליי, של מה שאני אוהבת לעשות,
אף אחד לא יודע, כי אני מפחדת שישתמשו בזה נגדי, שוב.
מוזיקה, זה הדבר העיקרי בחיי,
המוזיקה, והזמרת דמי לובאטו, הצילו את חיי.
בנוסף אני כותבת כל מיני דברים, קטעים כאלה, כדי לבטא את עצמי והרגשות שלי, והחלטתי שאני רוצה גם לשתף את זה עם אנשים אחרים.
לכן פתחתי את הבלוג, מקווה שתאהבו ואולי אני גם אצליח אפילו לעזור לאנשים עם מה שאני כותבת :)

UNknown56115@gmail.com
אם אתם רוצים לדבר או משהו אני כאן !
תיהנו ! :)
חברים
ג'ולMagenAprilSuzanזהו כל סיפור חיי :-)נערת הגורלמאי כהן
The Cheshire CatBe Your Own Hero
נושאים
אני עם עצמי  (40)
My life  (25)
Help Me  (10)
סיפורים  (6)
שירים מעוררי השראה
•  Warrior- Demi Lovato
•  Who says- Selena Gomez
•  Skyscraper-Demi Lovato
•  Fu**ing perfect- Pink
•  Don't forget- Demi Lovato
•  Believe in me- Demi Lovato
ילדים

ילדים שהולכים
ילדים שבאים
מחפשים את הבית
מקום מבטחים
ואני בת אדם
עוד ילדה שמנסה
למצוא את הייחוד
את המקום שלה
thank you. I hate you.

so hart
so scared
I'm afraid
I'm alone..
It's cold
am I gonna die?
where am I?
I want to leave! but how?...
no, no!
here they come
please, please, don't!
I'm still young, I wanna live!
but except their laughing they sayed nothing.
it's only the knife that I could see
and from then nothing was clear.
so tank you, bully, for destroid my life every day
for laughing of me every day
for hate me every day
for kill me every day
thank you, from the one you destroid.
thank you, I wish you die.
קטעים קצרים שכתבתי (;

זה כמה דברים שכתבתי ממש ממזמן ורציתי לשתף אתכם... (;
* אני כואבת, וצורחת בשקט אל הדממה הרועשת והסוערת...
* למה אנשים מסתכלים תמיד על היופי, ולא על האופי?
על הבחוץ ולא על הבפנים? על הקליפה ולא על הגרעין?...
* להכיר בן אדם, זה לא לראות אותו ברחוב ולדעת את שמו...
להכיר בן אדם, זה לדעת להוריד ממנו את כל המסכות, את כל השכבות והמחסומים, ולהיכנס ללב שלו... לדעת מי הוא באמת...
* לא משנה לאיזה רמה תגיע, וכמה רחוק תלך, לאחרים זה בחיים לא יספיק, כי הם אומרים, שאם הוא הגיע עד לכאן, הוא יכול יותר. הם לא חושבים לרגע שהציפיות הן גבוהות מידיי ובמקום לעזור לעלות עוד למעלה הן יכולות גם לייאש ולדרדר.
* כשאומרים לכם להקשיב גם לאחרים ולא רק לעצמך, זה לא אומר רק לשמוע אותם... זה אומר גם להבין אותם...
* כשאנשים משקרים, הם בעצם מנסים עוד ניסיון כושל לשכנע את עצמם ולהאמין שהאמת שלהם היא שקר...
* הכי קל זה להסתתר, ליצור לעצמך מציאות מדומה...

אז זהו... זה בינתיים מה שרציתי לשתף... אולי מהמשך יהיה עוד... :)
מקווה שנהניתם (;

17.12.2013- A tough day.... But I'm tougher...

18/12/2013 00:10
חסוי
My life
היום הכי גרוע בעולם...
הוא התחיל בזה שנשארתי בבית היום, לא הלכתי לבית הספר...
אני חולה ממש...
עוד מיום שישי.
אבל לזה כבר התרגלתי... זה לא נורא... אני רק הולכת ומבריאה...
הבעיה היא אחרת, היא בשאר היום, שרק הלך והתדרדר...
אוקיי אז ככה...
באחד הפוסטים שפרסמתי היום, כמה בנות (אגב... אתן מדהימות!...)
דיי הצילו אותי...
מלעשות טעות ענקיתת,
מלהרוס לעצמי את החיים...
כמעט ונהייתי אנורקסית,
כמעט וזה היה בלתי הפיך..
כמעט וזה היה מאוחר מידיי...
אבל הם היו שם, ושכנעו אותי ועזרו לי לקבל את ההחלטה הנכונה... :)
ואז התחילו הבעיות...
אז בפעם הראשונה, אחרי הרבה זמן, אכלתי ארוחת צהריים,
ואחת נורמאלית...
ובכל ביס וביס, היו לי משהו כמו מיליון נקיפות מצפון, קולות כאלה שצעקו לי בתוך הראש:
"אל תעשי את זה!" , "אל תאכלי!" , "תפסיקי!" , "כמה את אוכלת!" , "נו את מספיק שמנה גם ככה, את לא צריכה את זה!" , "זהו סיימת, תזרקי את זה לפח!!"
ככה זה המשיך והמשיך... כל הזמן...
אבל לא הקשבתי לקולות האלה...
אני חזקה מהם...
אבל זה היה סיוט, כי גם אני חשבתי לעצמי למה אני צריכה את זה, אני צריכה להרזות לא להשמין...
אבל נלחמתי בעצמי, נלחמתי בקולות, ועשיתי מה שידעתי שאני חייבת לעשות, אם אני לא רוצה להגיע למצב שממנו לא תהיה דרך חזרה...
ואחרי האוכל? זה פשוט היה אפילו יותר סיוט מבזמן האוכל...
כמעט 6 שעות עברו מארוחת הצהריים, ואני עדיין מרגישה כל כך נפוחה בגלל זה... כאילו עשיתי טעות ענקית...
הקולות האלה, עדיין מהדהדים בראשי, שוב ושוב... בלי הפסקה...
והבחילה הנוראית הזאת, הרצון העז הזה להקיא את כל מה שאכלתי,
אבל גם נגדו נלחמתי, ועדיין נלחמת.
6 שעות אחרי, ועדיין נלחמת שלא להקיא את זה.
כי הדבר הזה?
זה לא ינצח אותי,
אני אנצח את זה!...
and I will stay strong!...
חח...
ובאמת... למרות שזה היה כל כךךךך קשה לא להקיא, ולמרות שלא רציתי לאכול את האוכל הזה שרק מלחשוב שזה אוכל, והוא הולך להיות בקרוב בתוכי, להשמין אותי עוד, הגעיל אותי, אכלתי ארוחה מסודרת ובריאה... (;
אבל היום כבר נגמר, והצלחתי, ניצחתי את היום הזה!... :)
וזה מרגיש טוב את האמת חח 
(חוץ מהקטע של הדחף להקיא שלא נגמרר... זה, לא מרגיש פחות טוב... חח)
רק עכשיו אני מבינה באמת כמה הבנות מאותו פוסט צדקו...
כי אם עכשיו, שזה עוד נחשב רק ההתחלה של מה שעשיתי, וכבר כאילו "התמכרתי" לזה... מה היה קורה אם הייתי ממשיכה?...
טוב לא חשוב...
נמשיך הלאה....
קיצר, זה לא כל מה שקרה ל היום...
גם רבתי עם ההורים שלי...
אבל ממששששש
הרבה זמן שלא רבנו ככה, וזה פשוט מבאס כל כך... /:
עוד דבר אחרון שקרה לי היום...
זה...
אממ.. אני לא יכולה כל כך לתת פרטים על מה, ומי וכל זה...
אז אני אגיד בכללי כזה...
היום, אחרי הרבה זמן,
הכו אותי שוב...
ולא רק מילולית...
פיזית....
וזה... זה הרגשה כזאת רעה, כי מילא הרביצו לי, לא נורא... זה לא הקטע הכואב
(זה כואב, ברור שזה כואב, אבל יש משהו שיותר כואב...)
יותר כואב המחשבה הזאת, שאחרי  סוף סוף תקופת זמן ארוכה שהיה רגוע והכל...
זה חזר...
יותר כואב לי האלימות המילולית, מאשר הפיזית,
יותר כואב לי שאני נאלצת לחוות את הדברים האלה, מאשר הכאב של המכות עצמן...

אז זה היה היום שלי...
מאוד מבאס+ זה שאכזבתי כמה אנשים... ומבניהם את עצמי... (את האמת... חשבתי שאני יותר חזקה.... שאני לא אפול למלכודת הזאת של "אנורקסיה"... אני לא מאמינה איך לא שמתי לב.... הייתי כל כך קרובה לזה ובכלל לא ראיתי... חשבתי שאני יותר חכמה...)

מקווה שלפחות מחר ילך לי יותר טוב... /:
נו טוב, לפחות יש לי את הבלוג הזה... חח (; ...
לילה טוב 3>

Life is tough...
But I'm tougher!!...

מאי כהן
18/12/2013 06:40
לגבי הקטע של האוכל: באמת שאין לי מילים כמה אני גאה בך ! אני מכירה את ההרגשה הזאת שכל ביס שאת אוכלת באלך לבכות ואחרי שאת אוכלת את מסתכלת במראה ובוכה, מרגישה את הבטן ולא יכולה- זה משגע אותך.. הקולות האלה גם, סיוט! אבל את ילדה חזקה ועוד מאט הם יעלמו (לא לתמיד, גם אני מתמודדת איתם) אבל הם יתחילו להעלם, וזה שאת נלחמת, הייתי נותת ל את הפרס הראשון של השרדות!!
בקשר להורים שלך: אני כל הזמן רבה עם אמא שלי. צריכים להוציא את הכעס שלנו ואנחנו מוציאות אותו על האנשים שהכי אוהבים אותנו. אני התחלתי לעשות יוגה או לרוץ וכככה אין לי בקושי עצבים כי אני מוציאה את האנרגיה הזאת
בקשר לילדים החארות: זה מאוד נדיר שילדים מרביצים ובמקרה שלך הסיטואציה מזעזעת, זה באמת לא יכול להמשך ככה. לא מספיק הם מתאללים מילולית גם פיזית?!
אני אומרת שצריך לעשות עם זה משו, אם תלכי אל ההורים שלך או משו הם ימשיכו להתעלל בך רק יותר (מנסיון), אני יחשוב על משהו ואז אני יעדכן אותך לגבי מה לעשות איתם.. תהיי חזקה!!!
חסוי
18/12/2013 09:17
וואו תודה! באמת, כל הכל!!
את מדהימהה!...
את ועוד כמה בנות פשוט הצלתן אותי אני לא יכולה לתאר אפילו עד כמה אני אסירת תודה..
לגבי הספורט והיוגה... אני אנסה, כי אני מרגישה באמת כאילו אני עומדת להתפוצץץ.... זה טוב אם יהיה לי איפה להוציא את כל העצבים האלה... חח
ולגבי הילדים... אני יודעת שצריך לעשות משהו, אבל אין כל כך מה /: ...
ניסיתי לחשוב על הכל, וכל דבר פשוט הם ישתמשו בו נגדי, כדי לפגוע בי עוד... אני פשוט אחכה עד שזה ירגע עוד פעם והם יפסיקו...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
איידול- דמי לובאטו

דמי לובאטו היא האיידול שלי, ואני אוהבת אותה כל כךךך כי בעזרת המוזיקה המדהימה שלה, והשירים המלאים ברגש והכל כך אמיתיים שהיא כותבת, היא מצילה מיליוני חיים של ילדים, ואני אחת מביניהם.
בזכות זה שהיא כל כך פתוחה עם כל מה שהיא עברה, עם כל הקשיים והבריונות שחוותה, ועם זה שבכל זאת היא מצליחה להישאר חזקה ולעמוד כל יום על הרגליים, והיא הצליחה לעבור את כל זה כמו גדולה...
היא מעוררת בי השראה, וכל הדברים האלה מחזיקים אותי בחיים כל יום מחדש.
בנוסף לכך, היא אחת הזמרות המדהימותתת ששמעתי.
הקול המעצים והגדול הזה שלה, שכל פעם שאני שומעת אותה שרה אני כולי צמרמורת...
זה שהיא כל כך אמיתית, ולא צבועה... היא כל כך אכפתית, רגישה...
והיא בחיים לא שוכחת את המעריצים שלה... היא לא לוקחת את כל הדברים האלה כמובן מאליו, ואפילו אם יש לה יום רע, או אין לה מצב רוח, היא עוצרת ומצטלמת/ חותמת למעריצים שמבקשים ממנה (את זה היא אמרה).
לא לדבר על זה שהיא בן אדם מדהיםם
היא אפילו הוציאה אוזניות שעליהן הראשי תיבות של השם שלה, ואת כל הכסף שהיא מקבלת היא תורמת לאנשים שצריכים את זה.
היא מתנדבת באגודה,
היא הוציאה ספר שבו היא מספרת על כל הקשיים שלה וכל מה שהיא חוותה כדי לעזור בזכות זה לאנשים שצריכים את העזרה הזו, אבל אין להם ממי לבקש.
היא גם אמרה פעם על זה שהיא כל כך פתוחה עם הסיפור שלה, שהיא מעדיפה להקריב את החיים הפרטיים שלה אם זה יכול לעזור לאנשים, לא משנה מה המחיר של זה...
בנוסף לכל הדברים האלה, ולזמרת המדהימהה שהיא, היא גם שחקנית מוכשרת, כותבת (הספר שלה), כותבת שירים, יש לה קו לקים משלה שהיא מייצרת עם חברת לקים גדולה שעוזרת לה, ועוד הרבה הרבה דברים....
אז בזכות ובגלל כל הדברים האלה,
אני לובטיק, ואני גאה בזה ! :)
( כי אם כל הדברים האלה לא מספיקים, אני לא יודעת מה כן... (; )