עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני בת 14.5
אוהבת לרקוד, לשיר, לשחק, לכתוב, לנגן...
התעללו בי המון, בעיקר מבחינה מילולית...
עכשיו, לאחר שעברתי בית ספר זה פחות, אבל נשארה לי צלקת ענקית...
שבגללה אני מפחדת לשתף דברים... דברים עליי בעיקר...
אפילו את הדברים הבסיסיים האלה עליי, של מה שאני אוהבת לעשות,
אף אחד לא יודע, כי אני מפחדת שישתמשו בזה נגדי, שוב.
מוזיקה, זה הדבר העיקרי בחיי,
המוזיקה, והזמרת דמי לובאטו, הצילו את חיי.
בנוסף אני כותבת כל מיני דברים, קטעים כאלה, כדי לבטא את עצמי והרגשות שלי, והחלטתי שאני רוצה גם לשתף את זה עם אנשים אחרים.
לכן פתחתי את הבלוג, מקווה שתאהבו ואולי אני גם אצליח אפילו לעזור לאנשים עם מה שאני כותבת :)

UNknown56115@gmail.com
אם אתם רוצים לדבר או משהו אני כאן !
תיהנו ! :)
חברים
ג'ולMagenAprilSuzanJennyזהו כל סיפור חיי :-)נערת הגורל
מאי כהןThe Cheshire CatBe Your Own Hero
נושאים
אני עם עצמי  (40)
My life  (25)
Help Me  (10)
סיפורים  (6)
שירים מעוררי השראה
•  Warrior- Demi Lovato
•  Who says- Selena Gomez
•  Skyscraper-Demi Lovato
•  Fu**ing perfect- Pink
•  Don't forget- Demi Lovato
•  Believe in me- Demi Lovato
ילדים

ילדים שהולכים
ילדים שבאים
מחפשים את הבית
מקום מבטחים
ואני בת אדם
עוד ילדה שמנסה
למצוא את הייחוד
את המקום שלה
thank you. I hate you.

so hart
so scared
I'm afraid
I'm alone..
It's cold
am I gonna die?
where am I?
I want to leave! but how?...
no, no!
here they come
please, please, don't!
I'm still young, I wanna live!
but except their laughing they sayed nothing.
it's only the knife that I could see
and from then nothing was clear.
so tank you, bully, for destroid my life every day
for laughing of me every day
for hate me every day
for kill me every day
thank you, from the one you destroid.
thank you, I wish you die.
קטעים קצרים שכתבתי (;

זה כמה דברים שכתבתי ממש ממזמן ורציתי לשתף אתכם... (;
* אני כואבת, וצורחת בשקט אל הדממה הרועשת והסוערת...
* למה אנשים מסתכלים תמיד על היופי, ולא על האופי?
על הבחוץ ולא על הבפנים? על הקליפה ולא על הגרעין?...
* להכיר בן אדם, זה לא לראות אותו ברחוב ולדעת את שמו...
להכיר בן אדם, זה לדעת להוריד ממנו את כל המסכות, את כל השכבות והמחסומים, ולהיכנס ללב שלו... לדעת מי הוא באמת...
* לא משנה לאיזה רמה תגיע, וכמה רחוק תלך, לאחרים זה בחיים לא יספיק, כי הם אומרים, שאם הוא הגיע עד לכאן, הוא יכול יותר. הם לא חושבים לרגע שהציפיות הן גבוהות מידיי ובמקום לעזור לעלות עוד למעלה הן יכולות גם לייאש ולדרדר.
* כשאומרים לכם להקשיב גם לאחרים ולא רק לעצמך, זה לא אומר רק לשמוע אותם... זה אומר גם להבין אותם...
* כשאנשים משקרים, הם בעצם מנסים עוד ניסיון כושל לשכנע את עצמם ולהאמין שהאמת שלהם היא שקר...
* הכי קל זה להסתתר, ליצור לעצמך מציאות מדומה...

אז זהו... זה בינתיים מה שרציתי לשתף... אולי מהמשך יהיה עוד... :)
מקווה שנהניתם (;
חזרתי, בערך...
18/11/2014 22:20
חסוי
Help Me
שמתי לב פתאום שלא הייתי כאן המון זמן.
אפילו לא סיימתי לספר לכם את מה שקרה לי, בפוסטים האחרונים שפרסמתי אבל זה היה כל כך ממזמן אני לא חושבת שיש לזה עוד טעם.
משהו מוזר קורה לי... בדרך כלל אני יכולה תמיד לכתוב את מה שאני מרגישה, וזה עוזר לי כל כך, אבל בזמן האחרון אני פשוט לא יכולה לכתוב את זה, אני לא מצליחה לכתוב! אני לא יודעת כבר מה לעשות. עוברים עליי כל כך הרבה דברים.
לא חתכתי כמעט שנה ומהתסכול לפני איזה החודש חזרתי לחתוך איזה פעם  פעמיים, אבל הפסקתי. אני לא רוצה לחזור לזה אבל אני לא יודעת מה לעשות אין לי איך להתמודד עם מה שאני מרגישה זה פשוט כלוא בי ואני לא מצליחה יותר לשחרר את זה ולהוציא את זה החוצה...
אני מניחה שזה בגלל שאני כבר לא יודעת ממש את האמת מה אני מרגישה, אבל עדיין, תמיד לא משנה מה יכולתי לכתוב ולשחרר את מה שזה לא יהיה, ועכשיו גם את זה אני לא יכולה.
אני מאבדת את זה לגמרי, אני פשוט מתחרפנת.
ההורים שלי גם שמו לב לזה, שבוע שעבר הייתה לי התפרצות ממש, ואני יודעת שזה לא ישמע ממש טוב, אבל אני לא יודעת ממש את האמת מה קרה לי ומה עבר עליי באותו רגע, אני לא חושבת שהצלחתי להשתלט על עצמי באותו רגע, וזה פשוט מפחיד כל כך לחשוב את זה.
איבדתי שליטה על הגוף שלי, לא הצלחתי לשלוט במה שאני עושה. וגם כשניסיתי להתנגד לזה זה הקולות האלה שאמרו לי להפסיק פשוט נעלמו, אני לא יודעת למה או איך או מה קרה... זה די מוזר אבל פשוט עשיתי דברים שאני לא אשכח או אסלח עליהם לעולם.
ההורים שלי רוצים לשלוח אותי לפסיכולוגית עכשיו ובאמת שאין לי כוח לזה! עכשיו לדבר כל שבוע על נושאים שמעצבנים אותי... למי יש כוח לבכות כל הזמן... אני פשוט רוצה לכתוב, כמו שאני רגילה לכתוב לא כמו בפוסט הזה, ואז אולי זה יעביר קצת את הריקנות הזאת שפשוט לא נגמרת... אבל אני לא יכולה... אוף אני שונאת את זה באמת שאין לי כבר כוח לכל זה.
0 תגובות
הטעות הנכונה ביותר- חלק ה'
15/02/2014 23:33
חסוי
My life, סיפורים
לפני שנכנסתי לכיתה ראיתי את עמית בלוקרים עם עוד ילדה, מביאה לה איזה ספר.
בלי לחשוב פעמיים הלכתי בצעדי ענק אליהן:
"נטע לכי שנייה אני חייבת לדבר עם עמית דחוף!"
"אבל אני צריכה ממנה איזה משהו שנייה" אמרה
"נטע לכי!!" צעקתי
"עמית הביאה לה את הספר וסימנה לנטע שהייתה מאוד מבולבלת וחששה שהכל בסדר ושהיא יכולה ללכת"
נטע הלכה לכיתה, ואני פשוט התפרצתיי על עמית
"מה נראה לך?!?! אני מספרת לך משהו כל כך אישי ואת הלכת וסיפרת את זה ליועצת?! את פשוט שקרנית לא הייתי צריכה לסמוך עלייך בכלל אני לא מאמינה שעשית את זה! את הרסת לי את החיים עכשיו!! את קולטת שאת פאקינג הרסת לי את החיים?!?!"
עמית מלמלה "אני לא הרסתי לך את החיים, זה לטובתך.."
"כן ממש לטובתי, אני רואה! אני בסדר גמור את חייבתת לעשות סיפור מהכל נכון?! את שיקרת לי, אני סמכתי עליך ושיקרת לי!"
"אני לא שיקרתי לך!" אמרה "זה בשבילך את צריכה עזרה אני עושה את זה רק כי אני דואגת לך מקווה שתביני..."
"לזה את קוראת עזרה?" אמרתי "כי זאת העזרה שלך אז לא תודה עזרת לי מספיק! את לא אמא שלי ולא כלום שאת יכולה ככה להחליט מה טוב לי ומה לא כי את לא יודעת כלום ממה שאני צריכה ומה לא!!" צעקתי והלכתי נסערת לכיתה.
לצערי היו שם ילדים ששמעו את כל הוויכוח וניסו אחר כך להוציא ממנה מה קרה, אבל באמת שלא היה אכפת לי כבר. רגשתי כאילו הכל גמור, כאילו הכל נהרס.
זה היה 10 דקות לפני הצלצול ונכנסתי לכיתה כועסת ומפחדת כל כך!... הדמעות כבר היו על קצה העיניים שלי, כבר לא יכולתי להחזיק את זה יותר.
יובל, שראתה איך אני מיהרה לבוא אליי ואמרה:
"נועם מה קרה?? מה המורה המטומטמת הזאת אמרה לך למה את ככה??"
"כלום, לא קרה כלום הכל בסדר גמור." אמרתי
"לא נכון, אם הכל בסדר אז למה את ככה?.."
"איך ככה? לא קרה כלום" המשכתי להכחיש.
התחלתי לארגן את התיק שלי ולארוז את הדברים. הרגשתי מושפלת כל כך ונבגדת. לא רציתי שיראו אותי בוכה. פשוט ארזתי הכל והלכתי.
תוך כדי יובל ניסתה להמשיך לשכנע אותי שאדבר איתה אבל לא הייתי מסוגלת, עד כמה שזה מגעיל פשוט התעלמתי והלכתי כי ידעתי שאם אתחיל לדבר אני פשוט אפרוץ בבכי.
רצתי הביתה כל הדרך בוכה. לקחתי כסף ורצתי לסופרפארם הקרוב לקנות מייקאפ כדי לכסות את החתכים.
בדרך תכננתי מילה במילה איך אכחיש הכל מול ההורים שלי ואשכנע אותם שלא קרה כלום ושהכל הוצא מההקשר.
הגעתי לחנות, קניתי מהר מייקאפ והלכתי לשירותים שם לשים את זה, אבל זה לא כיסה את זה לגמרי, יכלו עוד לראות את לבן של הצלקת מבצבץ ומנצנץ, וזה כבר היה במלא יותר מידיי מייקאפ היו עולים על זה בשנייה.
מה אני הולכת לעשות עכשיו?... אם אין לי מייקאפ להסתיר את זה, איך אצליח לשכנע את ההורים שלי שזה כלום?... אני פשוט לא יודעת מה לעשות!...
0 תגובות
הטעות הנכונה ביותר- חלק ד'
15/02/2014 23:14
חסוי
My life, סיפורים
כבר חשבתי שאני מצליחה לצאת מזה! אבל אז היא ביקשה לראות את הידיים שלי, וראתה את כל החתכים... הרגשתי אבודה.
אבל למזלי הם היו חתכים ישנים, הפסקתי לחתוך שם זה יותר מידיי מסוכן, יכולים לעלות עליי בשנייה. אז אני פשוט חותכת במקומות יותר נסתרים שלא רואים אותם.
אבל היא עדיין ראתה את כל הצלקות.
היא הסתכלה עליי במבט מודאג, אז עלה לי עוד איזה רעיון בראש. עוד תירוץ.
"מה, זה?" אמרתי "זה כלום. זה ממש ישן זה מאז ומתמיד כאן"
ניצלתי את זה שהכל כל כך קרוב אחד לשני ואמרתי
" הנה אפילו תראי, זה נראה יותר כמו צלקת אחת, זה בטח ממכה ישנה או משהו, זה פשוט ישן ממש אז אני לא מתייחסת לזה ולא יודעת ממה זה.
חוץ מזה, מרוב שזה ישן לא מרגישים את זה, העור חלק ומרגיש רגיל."
למזלי עבר איזה חודש מאז שחתכתי שם אז הכל כבר נעלם.
אבל היא לא האמינה והמשיכה לחקור
"ממתי זה?"
"אני לא בטוחה... אני זוכרת את זה תמיד כאן, כמו איזה כתם לידה שלא מתייחסים איו אני לא מתייחסת לזה, זה כלום" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ כאשר הדמעות עוד שנייה היו על לחיי. אבל לא. הצלחתי להשאיר את המסכה של 'הכל בסדר' בסופו של דבר.
אבל היא עדיין לא וויתרה:
"ואולי לפני הרבה זמן הייתה לך תקופה קשה ועשית את זה?"
"לא שזכור לי" עניתי "הרי זה מסוכן מאוד זה יכול ממש לפגוע בי אז למה שעשה את זה" דיי אירוני שהשתמשתי באחת מהסיבות למה אני עושה את זה כדי לנסות ולהוכיח למה אני לא עושה את זה.
היא חייכה אליי ואמרה:
"טוב, יכול להיות שזה באמת טעות, אבל אני חייבת בכל זאת לידע את ההורים על זה"
היא לקחה ממני את המספר שלהם וסיימנו את השיחה.
היא לא האמינה לי.
חזרתי לכיתה מבועתת על סף בכי, שלפני שנכנסתי לכיתה ראיתי את עמית בלוקרים עם עוד ילדה, מביאה לה איזה ספר.
באותה שנייה הדבר היחיד שחשבתי עליו זה עד כמה אני שונאת אותה והיא הולכת להתחרט כל כך על מה שהיא עשתה לי השקרנית הזאת. היא הרסה לי את החיים!
3 תגובות
הטעות הנכונה ביותר- חלק ג'
15/02/2014 23:01
חסוי
My life, סיפורים
אני בחדר של היועצת. אני מפחדת. מה הולך לקרות?? הצילו.

"היי, נועם נכון?"
"כן" מלמלתי
"אני מניחה שאת יודעת למה את פה"
"אממ... לא ממש" הכחשתי ושמתי את החיוך הכי מזויף ששמתי בחיים שלי.
"טוב... אז הגיעו אלינו ידיעות, איך נאמר... מאוד מטרידות ומלחיצות." ומיהרה להוסיף "כמובן מבן אדם שמאוד דואג לך!.."
"אני לא מבינה..." המשכתי להכחיש
"הגיעו אלינו ידיעות שעוברת עליך תקופה קשה ושאת בדיכאון, ושאת.. פוגעת בעצמך בנוסף" אמרה ועשתה סימנים של חתכים באזורי הוורידים עם היד, כדי לסמל את מה שהיא רוצה לומר.
והוסיפה "אני מניחה שאת יודעת מי זה האדם שפנה אליי, אז אני רק רוצה להבהיר כי אותו בן אדם עשה זאת מפחד ודאגה בלבל, ולא משום כוונה רעה, וגם אני פה רק בשביל לעזור לך" ראיתי שהיא נזהרת עם מה שהיא אומרת. כאילו היא חושבת על כל מילה מליון פעמים לפני שמוציאה אותה מהפה. זה הרגיש שהיא מדברת אליי כאילו אני איזה משוגעת אובדנית שעם כל מילה לא נכונה תתפרץ ותהרוס הכל.
הרגשתי שאני עומדת להתעלף, אבל הייתי חייבת לשמור על קור רוח.
בפנים הרגשתי שאני עוד שנייה עומדת להתפוצץ! אבל בכל זאת כלפי חוץ הראיתי כאילו הכל טוב. הייתי חייבת!.. אמרתי:
"אני לא מבינה על מה מדובר" אמרתי והוספתי "את האמת זאת תקופה דיי טובה, הולך לי בלימודים, חיי החברה שלי בסדר גמור ויש לי משפחה מעולה" אני מניחה שזה די ברור שזה לא נכון. בלימודים אני רק מתדרדרת והחיי חברה שלי פשוט בזבל. למזלי יש לי משפחה מדהימה, אבל זאת הייתה הבעיה העיקרית! לא יכולתי שהיא תספר להם, ידעתי שזה יהרוס אותם ופשוט לא רציתי. זה לא מגיע להם.
וכדי לגרום לשקר שלי להישמע כמה שיותר אמין הוספתי
"אני לא כועסת, אני מסינה שמי שאמר לך את הדברים הללו פשוט דואג לי אבל אני לא מבינה מאיפה זה מגיע, כי זה לא נכון... רק רציתי לדעת מי הבן אדם שאמר לך את זה? כדי לברר איתו מאיפה הדברים שאמר מגיעים ולמה, לא משום סיבה אחרת" אמרתי ושוב שמתי את החיוך המאולץ. כמובן שידעתי על מי היא דיברה, ידעתי מי סיפר, אבל הייתי חייבת להמשיך בשקר הזה..
הלב שלי דפק על 3000 הייתי לחוצה כל כך, אבל עדיין הייתי צריכה להעמיד פנים כאילו הכל בסדר... אתם לא מבינים אפילו עד כמה זה קשה...
וגלית השיבה לי:
"אני מצטערת, אבל לא אוכל לספר לך את שם האדם אני מחויבת לשמור כל סודיות"
זה לא כל כך עניין אותי, במלא ידעתי אז פשוט עניתי לה 
"אוקיי אני מבינה תודה בכל מקרה"
כבר חשבתי שאני מצליחה לצאת מזה! אבל אז היא ביקשה לראות את הידיים שלי, וראתה את כל החתכים... הרגשתי אבודה.
0 תגובות
הטעות הנכונה ביותר- חלק ב'
15/02/2014 22:36
חסוי
My life, סיפורים
יום ראשון- בית ספר:
* צלצול להפסקה בין שישית לשביעית*

"יובל את באה לסיבוב?"
"כן בואי"
יובל היא החברה הכי טובה שלי, אנחנו חברות כבר 9 שנים- אבל היא לא ידעה מכלום ממה שעובר עליי.

"יואו מה זה אין לי כוח עכשיו לעוד שיעור ביולוגיה, מספיק לי שעתיים אין לי עצבים לזה כבר" אמרה יובל
"וואו כל כך, אין לי כוח לזה בשיטט" אמרתי "חוץ מזה יש לי תחושה לא טובה בכלל..!"
"מה זאת אומרת? שאלה
"לא יודעת" עניתי "אבל יש לי תחושה לא טובה לגבי השעה הזאת עכשיו, אני רוצה ללכת הביתה"
"עזבי, זה שעה אחרונה יאאלה בקטנה אל תדאגי זה בטח סתם"
"יש מצב..."

* צלצול לתחילת שעה שביעית *

הלכנו לכיתה והתיישבו בכיסאות. המורה הגיעה.
עבר כבר הרבה זמן, ועמית עדיין לא נכנסה לשיעור.
שאלתי את יובל שישבה שולחן לפניי:
"תגידי, את יודעת איפה עמית?"
"שמעתי שהיא אצל היועצת או משהו" אמרה.
הרגשתי שאני עומדת להתעלף, הייתה לי תחושה רעה כל כך...
"את יודעת למה?" שאלתי
"אין לי מושג" ענתה והסתובבה בחזרה לשולחנה כי המורה התחילה כבר להתעצבן.
"טוב..." מלמלתי
רציתי כל כך ללכת כבר הביתה. ידעתי שהייתי צריכה ללכת! ידעתי!
ידעתי שאסור לי לספר! ידעתייי!!! אז למה סיפרתי?! אוף אני שונאת את עצמי כל כך עכשיו.

פתאום ראיתי את עמית נכנסת לכיתה עם ראש מושפל. היא לא הסתכלה עליי.
לאחר מכן המחנכת שלנו דורית נכנסה לכיתה:
"היי, אני צריכה את נועם לכמה דקות" אמרה.
יצאנו מהכיתה והיא לקחה אותי לחדר היועצת- גלית.
"הנה היא" אמרה דורית
"תודה" אמרה גלית "את יכולה לצאת עכשיו"
לאחר שהלכה דורית פנתה אליי גלית
"היי, נועם נכון?" שאלה וחייכה חיוך מאולץ כל כך..
"כן", מלמלתי מבועתת, מתה מפחד וכל כך רוצה ללכת עכשיו.
היו לי כל כךך הרבה מחשבות באותו רגע. רציתי כל כך פשוט להיעלם באותה שנייה. כל כך.
מה יהיה ? אני כל כך מפחדת!! למה לא הקשבתי לאינטואיציות שלי מלכתחילה?! אוףף למה לא הלכתי בא לי למות אני עומדת לבכות.
מה יקרה עכשיו יגלו אותי? יגלו הכל? אני לא רוצה!!! בטח כל העולם עומד לדעת על זה עכשיו, אוףף מה אני עושה עם עצמי עכשיו!! ולמה לעזאזל סיפרתי לעמית?! מה נראה לי שסמכתי עליה?! אני עוד שנייה בוכה היא יודעת הכל. אני שונאת את עמית כל כך עכשיו.
0 תגובות
הטעות הנכונה ביותר- חלק א'
15/02/2014 22:10
חסוי
My life, סיפורים
* אני אספר פה את מה שקרה לי בשבוע האחרון, בצורת סיפור עם שמות בדויים אבל זה אמיתי*

מוצאי שבת, שעה כמעט 12 בלילה:

הייתי עייפה, ולא רק בגלל השעה. הייתי מותשת, עברו עליי יותר מידיי דברים ששמרתי לעצמי. סחבתי על עצמי יותרר מידיי דברים ואז פתאום עמית התחילה לדבר איתי בוואטצאפ, ומרוב שלא יכולתי עוד, פשוט פרקתי הכל! היה לי כל כך קשה...
"היי נועם"
"היי" עניתי
"מה קורה?" שאלה
"אממ... הכל בסדר נראה לי.. חח... למה?"
"שום סיבה מיוחדת... רק רציתי לדעת מה איתך..." והוסיפה "את פשוט נראית מוזר כזה בזמן האחרון, כאילו עובר עליך משהו אז רציתי לדעת אם קרה משהו.."
"אהה חח" אמרתי והוספתי "את יודעת... חיים..."
"למה מה קרה?"
"יותר מידיי דברים"
"כמו?"
"דברים שאני לא יכולה ממש לספר, אבל תחשבי שזה הגיע למצב שחתכתי את עצמי..."
"את מההה?!"

כן. אני עשיתי את זה. סיפרתי. פליטת פה מטומטמת, שאני פשוט מקווה שלא תהרוס לי את החיים. טעות אחת יותר מידיי. מקווה שיהיה בסדר... /:
אני לא אמשיך לספר את השיחה, אבל אני סיפרתי לה הרבה דברים באותה שיחה. למזלי רק את הקלים- כן סיפרתי לה שאני חותכת ובדיכאון, אבל לא סיפרתי לה שאני מרעיבה את עצמי, שאני חושבת מלא על להתאבד ושכמעט עשיתי את זה גם פעם אחת.
0 תגובות
thank you bully, I hate you
27/01/2014 23:56
חסוי
אני עם עצמי
so hart
so scared
I'm afraid
I'm alone..
It's cold
am I gonna die?
where am I?
I want to leave! but how?...
no, no!
here they come
please, please, don't!
I'm still young, I wanna live!
but except their laughing they sayed nothing.
it's only the knife that I could see
and from then nothing was clear.
so tank you, bully, for destroid my life every day
for laughing of me every day
for hate me every day
for kill me every day
thank you, from the one you destroid.
thank you, I wish you die.

1 תגובות
ילדים
27/01/2014 23:29
חסוי
אני עם עצמי

ילדים

כה שונים

כה מיוחדים

כה טובים, ורעים

יש תמימים, וכאלה שיודעים

מבינים לאט לאט

את סודו של החיים

מתבגרים

משתנים

סמכותיים

בכיינים

יש נחמדים, וכאלה שמתחצפים

חלשים וחזקים

אבל דבר משותף לכל היצורים- הם כולם ילדים

פרועים, משוגעים

ילדים שלא מבינים

למרות שהם חושבים

אנחנו הבוגרים

אנחנו הגדולים

יותר טוב מכולם

הרבה ידע עולם

אבל לא

אתם ילדים

הבוגרים עוד קטנטנים

הילדותיים כבני 3

אתם ילדים

לא מבינים את משמעות החיים

את גודלו של הכאב

כה קטנים

לא מתייחסים

עושים שבראש שלהם

מעליבים

מקללים

משפילים

בקיצור- ילדים

שלא מבינים מה עושים לאנשים.

ילדים- תחפושת כה נחמדה, עם יצור איום בפנים

ילדים- חלקם חמודים, רובם בריונים..

ילדים- כה קטנים עם כוח כה גדול, שמשפיע על המשך כל החיים,

אבל ישנה לה רק בעיה אחת- כי את זה הם לא מבינים.

אחח, אלוהים, מה יהיה אתכם ילדים.

0 תגובות
believe in me
26/01/2014 23:39
חסוי
אני עם עצמי
"I just wanna believe in me"...

אני באמת רק רוצה להאמין בעצמי...
יותר מידיי ביקשתי?
סיבה לחיות...
לדעת שאני לא כלום...
שאני מועילה
שאני שווה משהו...
פשוט מאוד- להאמין בעצמי .

השיר 
שאני כל כך אוהבת
כל כך מבינה
שמסתיים לו באמירה
של "Now I believe in me"...

כמה הייתי רוצה להגיע כבר אל החלק הזה...
ולא רק בשיר
בחיים שלי
במציאות שליי
אני רוצה להגיע אל השלב
בו אני מאמינה בעצמי
אבל אני לא מצליחה..
אני לא מאמינה...
לא משנה כמה אני מנסה
עובדת על כולם
עם כל השקרים האלה שאני כבר עוד שנייה מקיאה
השקרים המגעילים האלה
שאומרים שהכל בסדר
איכ
משקרת את כולם
מנסה גם את עצמי
כי אתם יודעים
"Fake it till you make it"
אבל זה לא מצליח
אבל לא מצליחה
הם מסתכלים
ומאמינים
חושבים שהכל טוב 
הכל בסדר
אבל אני ?
על עצמי אני אני לא מצליחה לעבוד...
ובעצמי אני לא מצליחה להאמין...
אתם בטח חושבים..
נו מן הסתם- כי "מי מכיר אותי יותר מעצמי"...
אבל זהו שאפילו זה לא נכון
אפילו אני לא מכירה כבר את עצמי
לא יודעת מה נכון ומה לא
לא יודעת מה אני מרגישה
פשוט לא יודעת...
אולי עמוק בפנים אני איפה שהוא יודעת
אבל לא משנה כמה אחפור ואחפור ואנסה
אני פשוט לא מגיעה
זה עמוק מידיי
ואני כבר חלשה
באפיסת כוחות
הם נגמרו
ואין דבר שיכול להציל אותי
אין דבר שיכול לעזור לי להגיע מספיק עמוק
כדי למצוא את עצמי
למצוא לאיפה נעלמתי
איפה אני מתחבאת
למצוא את הנשמה ולחבר אותה בחזרה אל גופי
אף אחד לא יכול לעזור לי 
אף אחד
חוץ ממני
אבל זה בעיה
כי אני כבר נכנעתי...
אני לא מסוגלת
לא יכולה
לא יותר
גם אני כבר לא יכולה לעזור לי...
אז מי יציל אותי?
מי יגאל אותי?
אשאר אבודה לתמיד...
אשאר ריקה לתמיד
כמו מת חיי
ריקה
בלי נשמה
בלי רגשות
רק גוף- אדם- בשר ודם.
חלולה- כקליפה עבה שבתוכה איו כלום.
ריקה.

ולחשוב מה כבר ביקשתי? - בסך הכל, להאמין בעצמי.

0 תגובות
סרטוןDemi Lovato - Believe In Me - Official M...
דיי, תפסיקו, דיי.
26/01/2014 22:55
חסוי
אני עם עצמי
דיי
תפסיקו
דיי
אני מתחננת
דיי
בבקשה
דיי!

זה מכאיב לי
זה לא נעים לי
אני מתחננת
אני מבקשת
תפסיקו
דיי
זה מחורר לי את הלב
קורע את הנשמה
מעלים את החיוך
יום ועוד יום
נגמרו כבר הדמעות
כואב לי כבר לבכות
הפנים המלוחות
צלקות שנשארות
דיי
תפסיקו
בבקשה
אני מתחננת
דיי
אני רוצה לחיות
או שאני לא?
כבר לא יודעת
כלום
חוץ מדבר אחד
אני רוצה מנוחה
אני רוצה שתפסיקו
אני רוצה חופש
חופש מהסבל
אני רוצה לחיות
לא לשרוד
אני רוצה שתפסיקו
אז דיי
בבקשה,
דיי!...
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
איידול- דמי לובאטו

דמי לובאטו היא האיידול שלי, ואני אוהבת אותה כל כךךך כי בעזרת המוזיקה המדהימה שלה, והשירים המלאים ברגש והכל כך אמיתיים שהיא כותבת, היא מצילה מיליוני חיים של ילדים, ואני אחת מביניהם.
בזכות זה שהיא כל כך פתוחה עם כל מה שהיא עברה, עם כל הקשיים והבריונות שחוותה, ועם זה שבכל זאת היא מצליחה להישאר חזקה ולעמוד כל יום על הרגליים, והיא הצליחה לעבור את כל זה כמו גדולה...
היא מעוררת בי השראה, וכל הדברים האלה מחזיקים אותי בחיים כל יום מחדש.
בנוסף לכך, היא אחת הזמרות המדהימותתת ששמעתי.
הקול המעצים והגדול הזה שלה, שכל פעם שאני שומעת אותה שרה אני כולי צמרמורת...
זה שהיא כל כך אמיתית, ולא צבועה... היא כל כך אכפתית, רגישה...
והיא בחיים לא שוכחת את המעריצים שלה... היא לא לוקחת את כל הדברים האלה כמובן מאליו, ואפילו אם יש לה יום רע, או אין לה מצב רוח, היא עוצרת ומצטלמת/ חותמת למעריצים שמבקשים ממנה (את זה היא אמרה).
לא לדבר על זה שהיא בן אדם מדהיםם
היא אפילו הוציאה אוזניות שעליהן הראשי תיבות של השם שלה, ואת כל הכסף שהיא מקבלת היא תורמת לאנשים שצריכים את זה.
היא מתנדבת באגודה,
היא הוציאה ספר שבו היא מספרת על כל הקשיים שלה וכל מה שהיא חוותה כדי לעזור בזכות זה לאנשים שצריכים את העזרה הזו, אבל אין להם ממי לבקש.
היא גם אמרה פעם על זה שהיא כל כך פתוחה עם הסיפור שלה, שהיא מעדיפה להקריב את החיים הפרטיים שלה אם זה יכול לעזור לאנשים, לא משנה מה המחיר של זה...
בנוסף לכל הדברים האלה, ולזמרת המדהימהה שהיא, היא גם שחקנית מוכשרת, כותבת (הספר שלה), כותבת שירים, יש לה קו לקים משלה שהיא מייצרת עם חברת לקים גדולה שעוזרת לה, ועוד הרבה הרבה דברים....
אז בזכות ובגלל כל הדברים האלה,
אני לובטיק, ואני גאה בזה ! :)
( כי אם כל הדברים האלה לא מספיקים, אני לא יודעת מה כן... (; )